החלטה בתיק מ"ת 57515-11-11

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים וסחיטה באיומים.

על פי  המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 24.11.11 בשעה שהמתלונן שהה בפיצוציית שירה פנה אליו המשיב וביקש ממנו להתלוות אליו. 

בהמשכם של דברים איים המשיב על ידי כך שאמר לו "שיקרע אותו וישפך דמים", בהמשך דקר אותו על ידי כך שהוציא מכיסו דבר מה חד וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה של ממש בדמות סימן שריטה במצחו.

המתלונן נפל על הרצפה, המשיב ניסה להתקרב אליו אולם המשיב הצליח להרחיקו באמצעות בעיטות ברגליו ובכך להמלט מן המקום.

את המעשים המיוחסים למשיב זה ביצע נוכח חשדו כי המתלונן הלשין עליו במשטרה, ובכוונה להניאו לשלם לו בגין כך סכום כסף.

במהלך הדיון שבפניי, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה וטען כי קיימת בהן חולשה ממשית.

המשיב מאשר נוכחות בזמן ובמקום המתואר בכתב האישום, אולם לדבריו מעבר לשיחה בין המשיב למתלונן לא ארע דבר.

לדבריו, ישנו מחדל משטרתי שבגינו לא נלקחו הצילומים ממצלמות האבטחה במקום, עוד מוסיף כי אין תיעוד לפציעה שנגרמה למתלונן, ולמעשה נותרנו בעדות מול עדות, כאשר המשיב מכחיש את המיוחס לו.

המתלונן בעצמו אינו טלית שכולה תכלת, ולדברי אביו של המשיב, זה הגיע מס' ימים טרם האמור בכתב האישום, אל ביתם, דפק בדלת, איים עם מכשיר חד , דבר אשר יש בו לשפוך אור על אופיו של המתלונן ובכך גם על מהימנות גרסתו.

גם אם בימ"ש ידחה את גרסתו של המשיב, לפיה לא ארע דבר, עדיין כפי הנראה מדובר בהתקוטטות הדדית בין המשיב למתלונן  ובודאי לא כזו ולא ארוע חד צדדי, כמתואר בכתב האישום.

לגוף החלופה, יש בנסיבות המתוארות לעיל, להסתפק בהרחקתו של המשיב ממקום מגוריו ולא מעבר לכך, מנגד ב"כ המבקשת מפנה להודעות המתלונן והודעת השכן, המחזקים את טענת המתלונן בדבר סכסוך קודם בין השניים, מעבר לכך, מדובר במשיב שעברו הינו מכביד ביותר, ולא ניתן להסתפק בהרחקתו.

תאמר האמת כי אכן מדובר בעדות מול עדות, ומעבר לאמור לעיל, לא מצאתי בנקודות השונות עליהן הצביע ב"כ המשיב, ככאלה אשר מאיינות את הראיות לכאורה ואף לא כאלו אשר יש בהן כדי להצביע על כרסום.

כאמור המבחן בשלב זה, שעל בימ"ש לבחון, הינו האם ישנם בתיק ראיות אשר היה וביהמ"ש ירכוש להם אמון יכולות להביא לאחר עיבודן להרשעתו של המשיב, עד לתום ההליכים נגדו.

ראיות שכאלה נמצאות בדמות 2 הודעותיו של המתלונן.

כידוע, ביהמ"ש בשלב זה אינו נדרש לשאלות של משקל ומהימנות אלא אם כן, ניתן להצביע על פריכות או תהיות רבות שבגינן כבר בשלב המעצר, ניתן להצביע על בקע של ממש בראיות התביעה.

כאמור , לא מצאתי בניואנסים עליהם הצביע ב"כ המשיב, ככאלה המאיינות את הראיות לכאורה. מעבר לנדרש העובדה כי המשיב מכחיש כל סכסוך בינו לבין המתלונן כאשר הלכה למעשה אנו למדים על סכסוך שכזה, לרבות מפגש שכלל אלימות מעדותו של שכן נוסף, וכן מעדים אחרים, עומדת למשיב לרועץ. בעניין זה ב"כ המלומד של המשיב לא יכול לטענות טענות אשר המשיב בעצמו לא טוען וכך גם להיבנות מהם. 

אכן עיון בתצלומיו של הקורבן ותוצאות התקיפה מלמדות כי לא נגרמו לו חבלות משמעותיות, למעט שריטה מעל העין, אולם אין בכך כדי לשלול אפשרות כי הדבר בוצע באמצעות חפץ חד כלשהו והשאלה האם פציעה זו מגיעה לכדי הגדרת החוק כאמור בס' 34 לחוק העונשין, תידון במסגרת התיק העיקרי, אם כי כבר עתה ניתן לומר שמדובר בפציעה הקרובה יותר לשריטה מאשר לחתך .

בסיכומו של דבר הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה.